דוח ביקורת פנימית לעיתים קרובות מכיל מידע שפירסומו מהווה אינטרס ציבורי. לצד זאת, חשיפתו של הדוח עלולה להביא לפגיעה בפרטיות ואף ללשון הרע. בפסק הדין שלהלן מובאת דוגמא להתנגשות בין חופש המידע לבין חוק הביקורת הפנימית.
ה"פ (נצרת) 110/00 – אנדראוס זוהיר נ' המוסד לביטוח לאומי
עובדות: העותר הוא עיתונאי ועורך העיתון "כּל אלעַרַבּ". הוא פנה לבית המשפט ובפיו עתירה לפי סעיף 17 לחוק חופש המידע לקבל לידיו את המידע הכלול בדין וחשבון אודות ממצאי הביקורת שנערכה אצל המחלקה לנפגעי עבודה שבסניף המוסד לביטוח לאומי בנצרת. העותר פנה אל דובר המוסד לביטוח לאומי, הציג לו שאלות וביקש לעיין בדוחות. לעניין הבקשה לעיין בדוחות אגף הביקורת השיב הדובר כי "על פי חוק הביקורת הפנימית אין מפרסמים דוחות הביקורת". פניה נוספת נעשתה אל מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, והיא הושתתה במפורש על חוק חופש המידע. המנכ"ל השיב לפונה בשלילה בהסתמכו על סעיף 9 לחוק חופש המידע בטענה כי רשות ציבורית אינה רשאית למסור מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות. עוד ציין מנהל המוסד כי לאור העובדה שהדוחות מתייחסים, בין היתר, לעובדי המוסד ושננקטו הליכי משמעת נגד הנוגעים בדבר, נראה לו כי העברת הדוחות תהווה פגיעה בפרטיותם. טענת ב"כ המשיב: פרסום מוקדם של דוחות הביקורת הפנימית יגרום נזק אישי למבוקרים, כמו גם נזק ארגוני למשיב, יסכל את הליכי הבדיקה, הסקת המסקנות ותיקון הליקויים ועלול גם לפגוע בהליך החקירה הפלילית. פרסום דוחות הביקורת הפנימית באמצעי התקשורת יגרום לפגיעה ברמתם של דוחות הביקורת בעתיד והאינטרס הציבורי יפגע. ב"כ המשיב מסתמכת על חוק הביקורת הפנימית לפיו המבקר הפנימי חייב בדיווח אך ורק לממונה עליו ואילו הנהלת הגוף הציבורי היא שחייבת לדון בממצאים. כאשר יש לו יסוד להניח כי בוצעה עבירה פלילית, על המבקר הפנימי לפנות לממונה עליו ובנסיבות מסוימות גם למבקר המדינה. חוק זה אינו מחייב לפרסם את דוחות הביקורת הפנימית ובכך הוא שונה מחוק מבקר המדינה תשי"ח – 1958.
ביהמ"ש פסק: החשש מפני הפגיעה בתפקוד האגף אינו צריך להביא להסתרת האמת. עצם הרעיון שיש דבר מה להסתירו מזיק למוסד יותר מהדבר עצמו. תפקודם התקין של המוסד ואגף ביקורת הפנים הוא אינטרס ציבורי שמשקלו אינו פחות ממשקל האינטרס של זכות הציבור לדעת ואמון הציבור ברשות הציבורית. בהתמודדות בין שני אינטרסים שווים שהפגיעה בכל אחד מהם היא וודאית נהוג לקיים איזון אופקי תוך שימוש במבחני מידתיות כגון התניית הפרסום, פרסום חלקי וכו' [כפי שמאפשר זאת סעיף 11 לחוק חופש המידע]. מאחר ולדעת ביהמ"ש האינטרס הציבורי לחשוף את המידע גובר על טעמי הסירוב, נראה כי האיזון המלא צריך להיות מותנה כדלקמן: הדוחות יעמדו לעיון העותר לרבות אפשרות לצילומם במגבלות המפורסמות בפסה"ד.