סודיות וחיסיון הליך הביקורת הפנימית

 עובדות: לבקשת חברה פלונית, הוציא בנק דיסקונט כתבי ערבויות בנקאיות לטובת אברת, וזו הסבה אותם לבנק המזרחי. בנק המזרחי תבע את הכספים המגיעים לו בגין הערבויות, ואילו בנק דיסקונט טען כי הערבויות בוטלו. לטענת בנק מזרחי, כתבי הביטול זויפו. במסגרת התביעה ביקשה אברת לגלות אם מצויים בידי בנק דסקונט דוחות ביקורת פנימיים שנערכו בקשר לערבויות ולאפשר לה לעיין בהם. בנק דיסקונט טען כי מדובר במסמכים הנהנים מחיסיון, שכן הוכנו לקראת המשפט הצפוי. בית-המשפט המחוזי ציווה על בנק דיסקונט לגלות בתצהיר את כל הדוחות הפנימיים שברשותו והקשורים לערבויות וכן לאפשר לאברת לעיין בדוחות שהוכנו במהלך העבודה הרגיל.

ביהמ"ש פסק:הנחת היסוד במצבי מחלוקת בנושא הנדון חייבת להיות שיש להעדיף את זכות העיון – ובעיקר כאשר היא נתמכת על-ידי אינטרסים כבדי משקל – על פני מניעתה, וכי אין להגביל את הזכות אלא במקרים קיצוניים ונדירים שבהם יש טעמים של ממש המצדיקים את ההגבלה. הכלל הוא שכל אדם שבידיו ראיה הדרושה למשפט חייב לגלותה על-מנת שהאמת תצא לאור. הערך של גילוי האמת איננו מוחלט, ולפיכך מכיר הדין במקרים מסוימים בחיסיון. עם זאת הגישה כלפי החיסיון היא חשדנית. רק במקרים מיוחדים וחריגים יוכר החיסיון. במקרה דנן הורה בית-המשפט המחוזי כי מסמכים שסיווגם שנוי במחלוקת יועברו לעיונו לשם בדיקתם. פתרון זה יפה לנסיבות המקרה, והיה ראוי שבנק דיסקונט ילך בדרך שהתווה בית-המשפט וימסור את המסמך לעיונו. הדרך של הצגת מסמך שחסיונו שנוי במחלוקת לעיונו של בית-המשפט לשם הכרעה בשאלת החיסיון הוכרה בפסיקתו של בית-המשפט העליון. אין מקום לחששו של בנק דיסקונט כי העיון של השופט במסמך עלול להשפיע על גיבוש עמדתו לגבי התוצאה, אפילו יגיע למסקנה שעל המסמך חל חיסיון, או שהמסמך אינו יכול לשמש ראיה במשפט.  בית-המשפט המחוזי קבע כי "אין חיסיון על דוחות פנימיים אשר הוכנו במהלך עבודתו הרגילה" של המבקש, אך ציין כי "יש לבחון כל מקרה, וכל מסמך לגופו". בית-המשפט הורה כי המבקש "יגלה בתצהיר את כל הדוחות הפנימיים שברשותו והקשורים לערבויות נשוא תביעה זו" ויאפשר למשיבה "לעיין בדוחות אלה אשר הוכנו במהלך העבודה הרגיל של המבקש, והכנתם התבצעה ללא קשר לתביעה דנן.

הנחת היסוד במצבי מחלוקת כאלה חייבת להיות שיש להעדיף את זכות העיון – ובעיקר כאשר היא נתמכת על-ידי אינטרסים כבדי משקל – על פני מניעתה וכי אין להגביל את הזכות אלא במקרים קיצוניים ונדירים שבהם יש טעמים של ממש המצדיקים את ההגבלה. הכלל הוא שכל אדם שבידיו ראיה הדרושה למשפט חייב לגלותה על-מנת שהאמת תצא לאור. אכן, הערך של גילוי האמת איננו מוחלט ולפיכך מכיר הדין במקרים מסוימים בחיסיון. רק במקרים מיוחדים וחריגים יוכר החיסיון. ונאמר כי "הכלל הוא האמת והצורך בגילויה. החיסיון הוא החריג".