פרסומו של דו"ח הרפז על ידי מבקר המדינה הינה הזדמנות להחיות את הדיון הציבורי בעניין מעמד מוסד ביקורת המדינה, פעולת הביקורת וזכויות המבוקר. כפי הזכור, "מסמך הרפז" הוא כינוי למסמך שנחשף בתקשורת באוגוסט 2010 ובו הנחיות לבניית תדמית חיובית לאלוף יואב גלנט, אחד המועמדים לכהונת הרמטכ"ל דאז, תוך הכפשת אחרים. פרסום החשד נגד בועז הרפז בדבר זיוף המסמך, הגביר את אי הבהירות לגבי השתלשלות האירועים. ב- 26.10.10 הודיע מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס, על פתיחת ביקורת בנושא ופירט את יעדיה: בדיקת פעילות הרפז במערכת הביטחון ומכלול הפעולות במערכת הביטחון הקשורות במסמך, ובכלל זה תהליך בחירת הרמטכ"ל.
החלטת בג"ץ מתאריך 04.06.12 (בג"ץ 2759/12), בה ניתנה הוראה להעביר מסמכים נוספים ממשרד מבקר המדינה בנוגע לטיוטת הדוח לידי אל"מ וינר, עוזר הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי וככל הנראה אחד המעורבים בפרשת הרפז, הציפה מחדש את שאלת זכויות העיון והטיעון של מבוקרים.
ההליכים הכלולים בהכנת דוחות מבקר המדינה כמעט ולא זכו לפירוט סדור בחקיקה. אחת ההתייחסות הבודדות לכך היא בסעיף 14(א) לחוק מבקר המדינה, לפיו במידה והביקורת העלתה ליקויים שלא הוסברו או פגיעות בחוק, בעקרונות החיסכון והיעילות או בטוהר המידות, ימסור המבקר לגוף המבוקר את ממצאי הביקורת. באופן זה יוכל המבוקר להגיש את תגובתו. לעומת זאת, אין בחוק קביעה מפורשת לגבי הענקת זכות שימוע בפני המבקר או זכות המבוקר לעיין במסמכי הביקורת.
השאלה בדבר תוקפן והיקפן של זכויות אלו, מקבלת משנה תוקף במקרים בהם דו"ח הביקורת עוסק בטוהר מידותיהם של מבוקרים ספציפיים. למעשה, נכון להיום קיים ואקום חקיקתי, המותיר עניינים אלו לשיקול דעתו ואישיותו של המבקר, וזאת בניגוד לחוק ועדות חקירה הקובע, כי יו"ר הוועדה ימסור חומר ראיות רלוונטי לרשות אדם, העלול להיפגע מתוצאות החקירה.
בהקשר זה, מעניין להשוות בין החלטת בג"ץ בנוגע לוינר לבין בג"ץ 4914/94 יעקב טרנר נגד מבקרת המדינה. בבג"ץ זה עתר טרנר, מפכ"ל המשטרה דאז, נגד המבקרת מרים בן פורת, בטענה כי חוות דעתה, שהטילה ספק בגרסתו בעניין נסיבות הפסקת כהונתו, פורסמה ללא שניתן לו לעיין בכל חומר הראיות כנגדו בכדי להגיב. בכך, גרס טרנר, נפגעה זכות הטיעון שלו בפני הביקורת.
בשתי הכרעות בג"ץ לעיל חוזר העיקרון המנחה את בית המשפט בדבר זכותו של מבוקר, שהוטל דופי בטוהר מידותיו, לעיין בחומרי הביקורת כדי לממש את זכות הטיעון וההגנה על שמו הטוב. בתוך כך, ראוי לציין את הסייגים לזכויות המבוקר, כפי שעולה מהכרעות בג"ץ. כך נקבע אצל וינר, כי יועברו לידיו רק החומרים הרלוונטיים בעניינו ולא כלל החומרים כפי שביקש, מאחר וחלקם עוסקים בענייני ביטחון רגישים. סייג נוסף עולה מבג"ץ טרנר הקובע, כי במקרה בו עוסקת הביקורת בענייני חוסר מקצועיות של מאן דהוא, זכויות הטיעון והעיון של המבוקר אינן גוברות על יעילות מנגנון הביקורת.
בחינת ההבדלים בין שתי הפרשות מעלה, כי בניגוד לחוות דעתה של בן-פורת, שנכתבה רק בעקבות בקשת הוועדה לביקורת המדינה, לינדנשטראוס החל בבדיקה יזומה של פרשת הרפז עוד בטרם בקשת שר הביטחון. בכך עורר עליו לינדנשטראוס ביקורת, כי גישתו האקטיביסטית מרחיבה את תפקיד המבקר לתחומי משפט שאינם בסמכותו. החלטת בג"ץ בנוגע לוינר, בה הוקצבו לוינר שלושה שבועות בכדי למסור את תגובתו, צידדה דווקא בחשיבות השמירה על סמכויות המבקר. ההדלפות לעיתונות מתוך הדוח מיד לאחר העברת המסמכים לוינר, רק חיזקה את הדעה, כי בקשת המסמכים נבעה מאינטרסים לא ענייניים של גורמים המעוניינים לערער על מעמד המבקר.
דומה כי, הרחבת סמכויות המבקר ובדיקתו היזומה בפרשת הרפז, נבעו בין השאר על רקע חולשתן של רשויות האכיפה האחרות. ואמנם ללא חקירת המבקר, הייתה פרשת הרפז עלולה להסתכם בבדיקה המשטרתית של זיוף המסמך בלבד. פנייתו של מבקר המדינה לשעבר לינדנשטראוס ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, במאי 2012 לצורך המלצה על חידוש החקירה הפלילית בפרשת הרפז, מחזקת את הסברה כי ייתכן והמבקר מילא את הואקום שנוצר בהתייחס לחקירת הפרשה על מגוון היבטיה והשלכותיה
על מנת למנוע ביקורת של חוגים מסוימים, ואולי אינטרסנטים, על הרחבת סמכויות המבקר, רצוי כי סמכויותיו במובן הרחב של המונח יוגדרו בחקיקה מסודרת, כדוגמת התיקון לחוק מבקר המדינה שהתקבל לאחרונה, לפיו תינתן למבקר ארכה של שלושה חודשים מיום סיום כהונתו כדי לסיים כתיבת דוחות שלגביהם נמסרו טיוטות למבוקרים.
על פי מדד הדמוקרטיה הישראלית 2012, שפורסם על-ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, מוסד מבקר המדינה הינו עדיין אחד מהמוסדות הממלכתיים השומר לאורך שנים על שיעור גבוה של אמון מצד הציבור (77.1% מקרב האוכלוסייה היהודית). עיגון מפורט בחקיקה של סמכויות מבקר המדינה תסייע בהמשך ביצורו של מוסד זה כאחד מעמודי התווך של הדמוקרטיה הישראלית, וזאת תוך שמירה על זכויות העיון והטיעון של המבוקרים ככל שהנסיבות תאפשרנה.
*רו"ח סיגל שפיץ טולדנו, מנכ"לית שותפה בחברת הייעוץ דיס ביקורת ואבטחת מידע, שרה גרוס תחום ביקורת פנים בחברה.
*חברת דיס ביקורת ואבטחת מידע, מתמחה במתן שירותים מקצועיים ע"י מומחים בתחומי ביקורת פנימית, ניהול סיכונים ואבטחת מידע. החברה אשר הוקמה בשנת 2006 משלבת ידע וניסיון עשיר הן בפן התהליכי והן בפן הטכנולוגי, ומסייעת לארגונים לשפר ולייעל תהליכים, לחסוך בהוצאות ולמקסם את רמת האבטחה בארגון. על לקוחות החברה בארץ ובעולם נמנים גופים פיננסיים, רשויות מקומיות, חברות ממשלתיות, חברות טלקום ועוד.
(פורסם במקור ב:"אתר לשכת עורכי הדין בישראל" בתאריך: 31.01.13)
