מאת: סיגל שפיץ טולדנו ודניאל אגמון, דיס ביקורת ואבטחת מידע

עובדים הנחשפים לפעולות הונאה של הממונה עליהם או של הקולגות בארגונם מוזמנים להפסיק לפחד ולדווח זאת למבקר הפנימי – גם באופן אנונימי.

לאחרונה פורסם כי השירותים הפיננסיים בבריטניה, ה-FSA, יציעו עסקת "עד מדינה": עובדים שהיו מעורבים במקרי הונאה יקבלו הזדמנות להתחרט ולדווח לשלטונות על מקרי הונאות בהם היו מעורבים – בתמורה לחסינות מפני העמדה לדין.

בפועל, דיווח על הונאות אינו חייב להיעשות רק על ידי אלו שביצעו אותן. כאשר נחשפת הונאה במשרד, עובדים רבים – קולגות, פקידים, מזכירות – מבינים בדיעבד כי הרגישו שמשהו לא בסדר אך לא ידעו להצביע על הבעיה. האמת היא שברוב המקרים הם הופכים לגורמים מרכזיים באיסוף העדויות אודות ההונאה. למעשה, זמן רב טרם גילוי המקרה הם היו יכולים לפעול.

בישראל, בעיקר בארגונים ציבוריים וממשלתיים, קיים מנגנון לדיווח חשדות הנגיש ופתוח לכל עובד: דיווח למבקר הפנימי. המבקר הפנימי מהווה כתובת להעברת מסרים כגון אלו, ולעומת גופי ביקורת אחרים, המבקר הפנימי מתייחס במרבית המקרים גם לדיווחים אנונימיים.

מדוע שעובד ילשין על קולגות ועל הבוס? במקרים רבים, הונאות סופן להתגלות, וזו רק שאלה של זמן. כאשר החקירה תגיע אליך, ישאלו אותך באופן בלתי מחייב וכלאחר יד: למה לא סיפרת? מדוע לא דיווחת? מדוע שתקת? לא בטוח שתואשם במשהו, מאחר ולא חלה עליך כל חובת דיווח. אבל אם גילו שידעת ולא סיפרת – יהיו לכך השלכות על אמינותך בעיני הממונים עליך.

מעבר לכך, אם המחלקה שלך מפסידה מפעילות חריגה ואי סדרים של קולגות, גם אתה עלול להיפגע מכך – יצמצמו את המחלקה שלך, ידרשו מלמעלה חילופי גברי – ובמקרה הגרוע אתה אף עלול לאבד את משרתך. לעומת זאת, תרומתך לארגון בחשיפת ההונאה עשויה לזכות אותך בהערכה ובאמון של המערכת שעשויים להשפיע לטובה על מעמדך.

הדיווחים למבקר הפנימי לא צריכים להיות דיווח מדויק של פרטי המקרה, וגם אינך נדרש לכך (כדאי להשאיר את המלאכה למבקר הפנימי ולא להפוך לבלש פרטי).

יש לך עדות למסמך שמעיד על חוסר אתיות של הממונה עליך? צלם/סרוק אותו ושלח למבקר. אם אינך יכול, רשום את הסימוכין והתאריך או מסור פרטים על התיקייה הפיזית או ברשת בו הוא נמצא.

קיבלת הוראה פסולה? ספר עליה, ובמידת האפשר ספק תימוכין לכך. אם אתה מעוניין לשמור על האנונימיות, נסה להצביע על התוצאות של הוראה זו שיהוו קצה חוט לחקירתו (לדוגמא עסקת רכש בה הבוס שלך עזר למקורבים, מה שלא מצא חן בעיניך).

הבוס מסתגר בחדר ומדבר ומתלחש בטלפון? זו ודאי אינה עילה לפנייה למבקר.

זו נקודה חשובה עליה יש לתת את הדעת: פעולות מחשידות או סתם "תחושת בטן" לא הופכים אף אחד לפושע – עד אשר תוכיח אחרת, ולפיכך עליך להפעיל שיקול דעת. בנוסף, המבקר מודע לקיומם של אלו המנסים לנצל את יכולת הפנייה האנונימית כדי לסגור חשבונות, ולפיכך הוא מתורגל בלזהות פניות אלו ולהתעלם מהן.

עובדים רבים נוטים להימנע מפניות שכאלה, מתוך אמונה ש"זה בטח לא יעזור".

ואולם, מדובר בהנחה שגויה ורבת משמעות. תארו לעצמכם כי פנייתכם לגבי אותו אדם היא אינה הראשונה, ואולי לאורך השנים הצטבר מידע מחשיד שחסר מספר פרטים אותם תספק פנייתך. תרומתך הקטנה בעיניך תאפשר למבקר להצליב מידע ולהתחיל לפעול. בכך מתבטאת תרומתך הרבה לארגון בו אתה מועסק.

כדי לשלוח את פנייתך למבקר הפנימי באופן אנונימי, תוכל לשלוח מכתב בעילום שם ללשכת המבקר בארגונך. תוכל גם לשלוח דואר אלקטרוני מכתובת אנונימית אותה תפתח במיוחד עבור מטרה זו (בשירותי הדואר האלקטרוני החינמיים הרבים באינטרנט).

אם אינך רואה צורך בדיווח אנונימי, תוכל לקבוע פגישה עם המבקר הפנימי. אם יש אמת בפנייתך, יכול לקחת זמן רב, אף מעל שנה, עד אשר תהיה תגובה לכך. אך דע שלא פנית לשווא – יתכן ויום אחד המבקר הפנימי יקפוץ למשרד לביקורת "שגרתית".

(פורסם במקור: אקונומיסט, 30.06.09)