על פי הפרסומים האחרונים, יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה, ביקש להכניס את בנק ישראל ל"מסלול השקיפות", על ידי חשיפת ממצאי דוחות הביקורת הפנימית לציבור. לטענתו חשיפת ממצאי הביקורת של בנק ישראל, הינם תנאי ליכולת הציבור לתת אמון בבנק ישראל.
בעוד הרוחות הולכות וגועשות סביב הדרישה לחשיפת ממצאי דו"ח הביקורת של בנק ישראל לציבור, באמתלת "עקרון השקיפות" המהווה כלל יסוד מרכזי בפעילותו התקינה של המינהל הציבורי במשטר דמוקרטי, פורסם תקציב הכנסת לשנת 2009.
ועדת הכספים והכנסת אישרו את תקציב הכנסת, שיעמוד על 487.3 מיליון שקל. אם זה מנחם את ציבור משלמי המיסים תקציב זה נמוך בלמעלה מ-8 מיליון שקל ביחס לתקציב של שנת 2008, בעיקר בשל תשלום שכרם של השרים הרבים מתקציב משרדי הממשלה במקום מתקציב הכנסת, ואם זה מדאיג את ציבור משלמי המיסים אז בשנת 2010 צפוי התקציב לעלות בחזרה קרוב ל-9 מיליון שקל ולעמוד על 496.2 מיליון שקל.
כל עוד אנו על "מסלול השקיפות", השאלה הנדרשת היא: מי אמור לתת לציבור משלמי המיסים דין וחשבון על התנהלות מנגנון מינהל הכנסת, כתנאי ליכולת הציבור לתת אמון בכנסת ישראל? מדוע, לדוגמא, הציבור אינו מקבל דיווח כיצד מנוצל התקציב המיועד לחברי הכנסת לצורך הקשר עם הציבור עצמו?
לכנסת מנגנון מינהל עצמאי שנועד להבטיח את אי תלותה ברשות המבצעת. הצעת התקציב השנתי של הכנסת מגובשת בנפרד מתקציב המדינה ועל פי תקנון הכנסת מובאת בידי יו"ר הכנסת לאישור ועדת הכנסת. מינהל הכנסת אחראי להעמיד לרשות הכנסת, מוסדותיה (המליאה, הוועדות וכו') וחברי הכנסת את השירותים המינהליים ואת המשאבים הנדרשים להם לשם מילוי תפקידיהם ולשם קיום הפעילות הפרלמנטרית.
ככל שמדובר בפן המינהלי והמשקי שלה, הכנסת היא גוף מבוקר מכוח סעיף 9(2) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב], בהיותה מוסד של המדינה. ממצאי מבקר המדינה מפורסמים לציבור. בהקבלה הנדרשת, כשם שקבע המחוקק כלפי הביקורת הציבורית, היינו מצפים כי הדוחות הפנימיים של מבקר הכנסת, אף הם יובאו לידיעת הציבור, אך לא כך הוא הדבר, דוחות מבקר הכנסת הם פנימיים לארגון, בשל היותו כפוף לחוק הביקורת הפנימית.
לאור האמור לעיל, ומבלי להיכנס לסוגיית פרסום דוחות ביקורת, בכפוף לחוק חופש המידע, הכרוך בפרוצדורה לא פשוטה היכולה להתארך שנים, בשל לקונות בחוק חופש המידע נוסיף ונאמר, כי הדיווח והפרסום משקפים את הנשיאה באחריות ציבורית במשטר דמוקרטי תקין.
נשאלת השאלה, מתי לאחרונה ביקר מבקר המדינה בכנסת ישראל? במסגרת סעיף 9(2) כמובן ולא לשם ביקור נימוסים.
לאחר למעלה מ- 15 שנה בהן לא נערכה ביקורת בכנסת, בשנת 2004 פרסם מבקר המדינה דוח מיוחד "סוגיות במינהל הכנסת". במסגרת ביקורת זו נבדקו בעיקר נושאים אלה: היבטים של ניהול כוח האדם; הקמת מרכז מחקר ומידע; ובחירת שיטת המימון של בניית האגף החדש ("קדמה") בכנסת.
ממצאי ביקורת קודמים בכנסת שעסקו בנושא מינהל מזנון הכנסת, התפרסמו בדוח שנתי 11 של מבקר המדינה (1961). כמו כן, בדוח שנתי 27 ובדוח שנתי 31, צוין כי נבדקו ענייני מינהל הכנסת, ואולם ממצאי הבדיקה לא פורסמו.
במהלך 5 השנים האחרונות לא נערכה ביקורת מטעם מבקר המדינה בכנסת ישראל.
אין מחלוקת על כך שביקורת המדינה, הפועלת מטעם הכנסת, ממלאת תפקידה נאמנה. אך האפקטיביות שלה נמדדת לדידנו, לא רק בתחום תיקון ליקויי ממצאי הביקורת במינהל הציבורי אלא גם בתדירות שבו נערכות בו הביקורת.
היינו מצפים, שמינהל הכנסת יפעל בשקיפות מרבית ויפרסם את דוחות הביקורת הפנימיים מרצונו- ובהכירו בחובה הציבורית המוטלת עליו. אך כל עוד חל עיכוב בכניסה למסלול השקיפות, ראוי שמבקר המדינה יבקר שם באופן תדיר במסגרת החובה המוטלת עליו- חוק מבקר המדינה.
*רו"ח סיגל שפיץ טולדנו הנה מנכ"לית שותפה בחברת דיס ביקורת ואבטחת מידע ומילי אשל הנה מנהלת תחום ביקורת פנימית בחברה.
