שאלת חשיפת דוחות ביקורת פנימית עלתה בפסקי דין בהם נדרשה רשות/גוף לחשוף את דוחותיהם עבור הליך משפטי, פרסום ציבורי, חקירה וכד'. נושא של חיסיון בהליך הביקורת הפנימית מובא בפסקי דין הבאים:
ברע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נגד הנרי אזולאי ואח'
מפי הש' ברק: "דו"ח הביקורת הפנימית הוא חסוי בכדי שיובטח שיתוף פעולה מלא של העובדים עם המבקר הפנימי וכדי למנוע ממנו את החובה לדווח על עבודת הביקורת בבתי המשפט". מניתוח הוראות סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית עולה כי אין הוא כורך את הסודיות עם אי קבילות. להיפך: הדוחות קבילים בהליך משמעתי. השופט ברק מסכם את הדין ביחס לקשר בין סודיות דו"ח הביקורת הפנימית ובין קבילותו במילים אלה: "אי קבילות לחוד וחיסיון לחוד. אי קבילותו של מסמך אינה מונעת את גילויו של המסמך במשפט". הגישה המקובלת היא שאי קבילות, לכשעצמה, אינה מחסנת מפני גילוי. בעתירה מנהלית המיועדת לחשוף מידע, על אחת כמה וכמה שהגילוי הוא מובן מאליו, גם אם לא ניתן יהיה לעשות במסמך שימוש כראייה. חובת הסודיות מוטלת על המבקר הפנימי, לא על העותר. מכל מקום חובת הסודיות בחוק הביקורת הפנימית אינה חלה אם "הגילוי נדרש על פי כל דין". ה"דין" במקרה זה הוא חוק חופש המידע. "לא מצאתי, אם כן, כי יש חשש רציני לשיבוש חמור בתפקוד התקין של המוסד בכלל ושל האגף לביקורת פנים במיוחד או ביכולתם לבצע את תפקידיהם, לפגיעה בפעולות האכיפה או הביקורת או בירור התלונות של המוסד או בשל חשש לגילוי או מתן אפשרות לגלות את קיומו או זהותו של מקור מידע חסוי." לאמור ברק לא רואה בגילוי המידע של המבקר פגיעה בתפקודו התקין ומאשר את גילויו של המסמך.
עע"מ 6013/04 משרד התחבורה נ' חברת החדשות הישראלית
עובדות: "המשיבה, חברה אשר הוקמה על-פי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990, היא בעלת זיכיון לשידורי חדשות במסגרת הערוץ השני של הטלוויזיה. היא מעוניינת לשדר, במסגרת התוכנית השבועית "אולפן שישי", כתבת תחקיר בסוגיית התאונות האוויריות (ו"כמעט תאונות") בישראל. לשם כך, פנתה המשיבה למערערת בבקשה לעיין בשני דו"חות, שערכה היחידה לביקורת פנים במשרד התחבורה. "אין ספק, כי חשיפתם של ממצאי ביקורת, ובכלל זה ביקורת פנימית, מהווה זרז ותמריץ ליישום מסקנותיו של המבקר. אין בגילוי דו"חות אלו להקים חשש לפגיעה ממשית ומהותית בתפקודם התקין של הרשות הציבורית ושל הליך הביקורת הפנימית. אדרבא, במובנים רבים יש בפרסום דו"חות כאלה, שלציבור עניין בהם, כדי לשפר ולקדם את מוסד הביקורת הפנימית. אין לקבוע חובת גילוי כללית בלתי-מבוקרת, אך גם אין לקבוע, בשום פנים, חיסיון גורף. על המערערת לשקול תמיד גילוי מלא או חלקי של המידע, ועליה הנטל להראות כי מניעת העיון, בכל מקרה ומקרה, מוצדקת היא. ככל שאינטרס הציבור במידע בולט יותר, כך נדרשת המערערת להעמיד נימוק משכנע יותר לחיסויו. מקום בו הדבר אפשרי, על הרשות לסמן ב"עפרון כחול" את החלקים שלא ניתן לגלותם, ולפרסם את היתר. אמצעים חשובים בהקשר זה, שיש לשקלם, הם פרסום תמצית ממצה והשמטת שמות." במקרה דנן, קבע ביהמ"ש כי יש לגלות את הדוחות מן הנימוקים הבאים: ראשית, הנושא שבו עוסקים הדו"חות נשוא ענייננו הוא בעל עניין רב ביותר לציבור, וישנה תועלת רבה בידיעת הממצאים האובייקטיביים שנתגלו ברשות הציבורית ובביקורת על הפקת הלקחים ותיקון הליקויים, ככל שישנם; שנית, תמצית מן הדו"חות הובאה זה מכבר לידיעת הציבור ויש בכך כדי להקהות במידה רבה מעוקצם של הטיעונים הנוגעים לעצם הצורך בחיסויו של המידע; שלישית, הטענה הכללית בדבר פגיעה בהליך ביקורת הפנים שכן, הדו"חות עוסקים ב"נושא של חיים ומוות", מתקשה לעמוד על רגליה ולבסס עילה לחיסוי, בוודאי לא חיסוי מוחלט, של המידע. תפקידה של הרשות הציבורית הוא להפיק לקחים ולתקן ליקויים העולים מדו"ח הביקורת הפנימית. חזקה עליה שהיא אכן עושה זאת. אולם אין בכך כדי לגרוע מתפקידה של התקשורת – ומזכותו של הציבור – במיוחד בנושאים מן הסוג שבו מדובר כאן, שלא להסתפק בהצהרה מפי הגוף המבוקר, כי עשה את הנדרש ממנו וכי "רוב הלקחים יושמו". זהו לב ליבו של עקרון חופש המידע.
ביהמ"ש פסק: כי על משרד התחבורה למסור לחברת החדשות שני דו"חות של ביקורת פנימית, האחד עוסק במחלקת חקירת תאונות ותקריות אוויר והשני באגף היחסים הבינלאומיים במינהל התעופה האזרחית. הנחת המוצא של חוק חופש המידע היא כי חומר המצוי בידי הרשות – חובה על הרשות לגלותו לציבור. גם דו"ח ביקורת פנימית, נדרש לעבור את "כור ההיתוך" של חוק חופש המידע, ובכלל זה, את דרישת התכלית הראויה ואת דרישת המידתיות. בענייננו, באים השיקולים העומדים ביסוד חופש המידע, לידי ביטוי מובהק. גילוי דו"חות של ביקורת על גוף שלטוני מקיים את זכות הציבור לדעת ואת חופש הביטוי.
בג"ץ 7805/00 בנק דיסקונט נ' אברת סוכנות לביטוח
עובדות: לבקשת חברה פלונית, הוציא בנק דיסקונט כתבי ערבויות בנקאיות לטובת אברת, וזו הסבה אותם לבנק המזרחי. בנק המזרחי תבע את הכספים המגיעים לו בגין הערבויות, ואילו בנק דיסקונט טען כי הערבויות בוטלו. לטענת בנק מזרחי, כתבי הביטול זויפו. במסגרת התביעה ביקשה אברת לגלות אם מצויים בידי בנק דסקונט דוחות ביקורת פנימיים שנערכו בקשר לערבויות ולאפשר לה לעיין בהם. בנק דיסקונט טען כי מדובר במסמכים הנהנים מחיסיון, שכן הוכנו לקראת המשפט הצפוי. בית-המשפט המחוזי ציווה על בנק דיסקונט לגלות בתצהיר את כל הדוחות הפנימיים שברשותו והקשורים לערבויות וכן לאפשר לאברת לעיין בדוחות שהוכנו במהלך העבודה הרגיל.
ביהמ"ש פסק:הנחת היסוד במצבי מחלוקת בנושא הנדון חייבת להיות שיש להעדיף את זכות העיון – ובעיקר כאשר היא נתמכת על-ידי אינטרסים כבדי משקל – על פני מניעתה, וכי אין להגביל את הזכות אלא במקרים קיצוניים ונדירים שבהם יש טעמים של ממש המצדיקים את ההגבלה. הכלל הוא שכל אדם שבידיו ראיה הדרושה למשפט חייב לגלותה על-מנת שהאמת תצא לאור. הערך של גילוי האמת איננו מוחלט, ולפיכך מכיר הדין במקרים מסוימים בחיסיון. עם זאת הגישה כלפי החיסיון היא חשדנית. רק במקרים מיוחדים וחריגים יוכר החיסיון. במקרה דנן הורה בית-המשפט המחוזי כי מסמכים שסיווגם שנוי במחלוקת יועברו לעיונו לשם בדיקתם. פתרון זה יפה לנסיבות המקרה, והיה ראוי שבנק דיסקונט ילך בדרך שהתווה בית-המשפט וימסור את המסמך לעיונו. הדרך של הצגת מסמך שחסיונו שנוי במחלוקת לעיונו של בית-המשפט לשם הכרעה בשאלת החיסיון הוכרה בפסיקתו של בית-המשפט העליון. אין מקום לחששו של בנק דיסקונט כי העיון של השופט במסמך עלול להשפיע על גיבוש עמדתו לגבי התוצאה, אפילו יגיע למסקנה שעל המסמך חל חיסיון, או שהמסמך אינו יכול לשמש ראיה במשפט. בית-המשפט המחוזי קבע כי "אין חיסיון על דוחות פנימיים אשר הוכנו במהלך עבודתו הרגילה" של המבקש, אך ציין כי "יש לבחון כל מקרה, וכל מסמך לגופו". בית-המשפט הורה כי המבקש "יגלה בתצהיר את כל הדוחות הפנימיים שברשותו והקשורים לערבויות נשוא תביעה זו" ויאפשר למשיבה "לעיין בדוחות אלה אשר הוכנו במהלך העבודה הרגיל של המבקש, והכנתם התבצעה ללא קשר לתביעה דנן.
הנחת היסוד במצבי מחלוקת כאלה חייבת להיות שיש להעדיף את זכות העיון – ובעיקר כאשר היא נתמכת על-ידי אינטרסים כבדי משקל – על פני מניעתה וכי אין להגביל את הזכות אלא במקרים קיצוניים ונדירים שבהם יש טעמים של ממש המצדיקים את ההגבלה. הכלל הוא שכל אדם שבידיו ראיה הדרושה למשפט חייב לגלותה על-מנת שהאמת תצא לאור. אכן, הערך של גילוי האמת איננו מוחלט ולפיכך מכיר הדין במקרים מסוימים בחיסיון. רק במקרים מיוחדים וחריגים יוכר החיסיון. ונאמר כי "הכלל הוא האמת והצורך בגילויה. החיסיון הוא החריג".
ע"ע 114/05 - מקורות חברת מים בע"מ נ' אשר לוי ו - 4 אח'
עובדות: השאלה הניצבת בפנינו בערעור זה היא, האם חלה חובה על מקורות לאפשר למשיבים במסגרת הליך גילוי מסמכים לעיין בדו"ח ביקורת פנימית שהוכן על ידי מבקרת הפנים במקורות בית הדין האזורי בנצרת השיב על שאלה זו בחיוב, ומכאן הערעור שבפנינו.
ביהמ"ש קבע : "פרסומם בציבור של ממצאי ביקורת המתבצעת בגוף שלטוני הוא עניין חיוני כחלק מזכות הציבור לדעת ונגזר מזכותו לקבל דין וחשבון אודות מהלכי תפקודו של מוסד ציבורי. ערובה לקיומו של ממשל תקין היא בהעמדתו לביקורת וכדי שהביקורת תהיה יעילה, על ממצאיה להיות גלויים וחשופים לעיני הציבור ולביקורתו. על כן פרסום דוח הביקורת הוא תנאי הכרחי לאמון הציבור במוסדות השלטון וליעילות הפיקוח הציבורי עליו".
לאמור אין מחלוקת, שדו"ח הביקורת הפנימית אינו יכול לשמש ראייה בכל הליך משפטי, אך אין בכך כדי לקבוע שאין הוא רלוונטי למנוע את גילויו בהליך למתן צו לגילוי מסמכים. עצם המחלוקת בין הצדדים הופכת אותו לרלוונטי, כל עוד לא יעשה בו שימוש שאינו מנוגד להוראות החוק.
בג"ץ 7805/00 רוני אלוני חברת מועצת עיריית ירושלים נ' מבקרת עיריית ירושלים
מקום שהפגיעה הצפויה בפרט אינה חמורה, יינתן משקל רב יותר לגורמי היעילות של מנגנון הביקורת, תוך הצרת זכות הפרט לטיעון ועיון בעניינו. מקום שהפגיעה הצפויה חמורה והחלטתה של רשות עלולה לפגוע בכבוד האדם ובשמו הטוב, תורחב זכות הטיעון והעיון גם במחיר דחיקת שיקולי יעילות המערכת בפני הגנה על כבוד הנפגע.
כאשר מדובר בחשש לשמו הטוב של אדם עקב פעולת הביקורת, זכות העיון של המבוקר מחייבת ככלל העברה אליו של כל החומר הרלבנטי לצורך הביקורת, אלא אם כן קיימים טעמים בעלי חשיבות מיוחדת הנעוצים בצרכי תפקידה של מערכת הביקורת המצדיקים להימנע מכך. רק סיבות מיוחדות שהן חיוניות להליך הביקורת עשויות להצדיק סיוגו וסיווגו של החומר המועבר כאמור. בכלל סיווג זה עשויים להיכלל חסיונות על מקורות מידע ושמות מתלוננים וכן תרשומות פנימיות המתעדות מהלכים פנימיים המתרחשים בתוך גופי הביקורת בין האנשים העוסקים במלאכה.