זכויות למבוקר או למבקר בלבד?
פרסומו של דו"ח הרפז על ידי מבקר המדינה הינה הזדמנות להחיות את הדיון הציבורי בעניין מעמד מוסד ביקורת המדינה, פעולת הביקורת וזכויות המבוקר. כפי הזכור, "מסמך הרפז" הוא כינוי למסמך שנחשף בתקשורת באוגוסט 2010 ובו הנחיות לבניית תדמית חיובית לאלוף יואב גלנט, אחד המועמדים לכהונת הרמטכ"ל דאז, תוך הכפשת אחרים. פרסום החשד נגד בועז הרפז בדבר זיוף המסמך, הגביר את אי הבהירות לגבי השתלשלות האירועים. ב- 26.10.10 הודיע מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס, על פתיחת ביקורת בנושא ופירט את יעדיה: בדיקת פעילות הרפז במערכת הביטחון ומכלול הפעולות במערכת הביטחון הקשורות במסמך, ובכלל זה תהליך בחירת הרמטכ"ל. החלטת בג"ץ מתאריך 04.06.12 (בג"ץ 2759/12), בה ניתנה הוראה להעביר מסמכים נוספים ממשרד מבקר המדינה בנוגע לטיוטת הדוח לידי אל"מ וינר, עוזר הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי וככל הנראה אחד המעורבים בפרשת הרפז, הציפה מחדש את שאלת זכויות העיון והטיעון של מבוקרים. ההליכים הכלולים בהכנת דוחות מבקר המדינה כמעט ולא זכו לפירוט סדור בחקיקה. אחת ההתייחסות הבודדות לכך היא בסעיף 14(א) לחוק מבקר המדינה, לפיו במידה והביקורת העלתה...